תקשור – על זמניות הגוף

בן אדם,

אתה צמוד לגופך

אינך קולט עד כמה גופך הוא אירעי

אתה דואג לבריאותו (אם אפשר לקרוא ככה, להתנהלות הקלוקלת של חברת בני האדם בימים אלו), למראהו, אתה דואג שייצג אותך.

לפתע חל משבר או שבר, מכאוב או עיכוב, ותחושת הקיום השברירית מכה בך.

בני החומר, בני האדמה, בעלי חיים ההולכים על פני האדמה

אינם אמורים לחוש ביטחון בקיום שלהם

ואינם אמורים להצליח לעכל את מידת זמניותם

בני האדמה נולדו על מנת להיפרד מן העלם, ובפרידה זו הם מתחילים ברגע שנחתך חבל הטבור המחבר בינם לבין הורתם.

התבוננו סביבכם, הבינו באיזו קלות נפרדים הפרחים, העצים, הנמלים, הדגים, הפרות, מחייהם.

ההיצמדות אל הגוף ואל החיים היא אחד הגורמים המאפשרים לכם, בני האדם, תפישה מסולפת של מהות חייכם. אינכם מסוגלים להתמסר ולהרפות ממה שאינכם מסוגלים לנהל.

תאוות השליטה של בני האדם היא בבחינת מטרה שאין לממשה, יעד בלתי מושג.

תאוות השליטה היא כמו הגזר התלוי מרחק קצר מאפו של החמור ואליו לעולם לא מתאפשר לו להגיע.

חייכם, בני האדמה, אינם בשליטתכם. זאת הבינו.

מצבכם היום "טוב", מחר "רע", כולכם חלק מגלגל החיים.

ואתם תמיד מוגנים. לא תקבלו אתגרים אשר אין ביכולתכם לממש וללמוד מהם, על פי יכולתו של כל אחד מכם.

כל אנוש אשר יבחר להתבונן בחייו דרך משקפי הכפירה, דרך משקפי השליטה, דרך משקפי השכל, דרך משקפי החומר, או כל פריזמה מגבילה או חלקית אחרת, יוכל לדבוק בדרך זו עד אחרון ימיו אלה.

כל אדם אשר יאמין כי אין יותר מכך וכך, יורשה ולא יופרע להמשיך להחזיק באמונתו.

"אלוהים" אינו מתגלה אלא למי מאיתנו המצפה לו, בכל לילה, ומשאיר עבורו מקום ייעודי בתודעתו.

המלצתי לכם, בכל שלב של התפתחות רוחנית, להמשיך ולשכלל את תפישת חייכם כעלה נסחף בזרמו של נהר החיים.

מפני שזוהי האמת.

שחרור השליטה יביא עימו תחושת הקלה גדולה, רפיון, ושימחה.

בשקט החדש שימצא מקום בליבכם, תגלו את בוראכם.